החלטה בתיק עת"א 17858-02-12

1.         העותר מרצה 18 חודשי מאסר בגין הרשעתו בעבירות רכוש והחזקת סכין נושא ת.פ. 20494-12-09 (בימ"ש שלום ת"א) שערעור המדינה על גזר הדין בו התקבל בע"פ 15554-08-12 (מחוזי ת"א) והוא מבקש לצאת לחופשות לאחר שריצה למעלה מרבע מתקופת מאסרו.

2.         לטענת ב"כ העותר העותר עבר מאז הגשת כתב האישום ועד למתן גזר הדין הליך שיקומי חריג שגרם לו שינוי משמעותי ושינה לגמרי את אורחות חייו. גם במהלך מאסרו נמצא העותר בטיפול ע"י גב' לובלסקי על חשבונו והוא הועבר לאגף אסירי עבודה בכלא ניצן ומגן.

3.         עם העברתו ביקש העותר לצאת לחופשות אך המשיב ענה לו שהוא אינו זכאי לצאת לחופשות שכן הוא מרצה עונש מאסר שלישי, לרבות מאסר שריצה בעבודות שירות, וטרם חלפו שבע שנים מתום ריצוי מאסרו האחרון. משכך עליו לרצות מחצית מתקופת מאסרו על מנת שיהיה זכאי לצאת לחופשות (ראה התיקון לסעיף 1 ב בפרק ג' לפקנ"צ 04.40.00 מיום 16.12.10).

4.         ב"כ המשיב טוענת בכתב התשובה ובטיעוניה בפני כי לפי סעיף 6 להוראת השעה בדבר תחולת התיקון הנ"ל עונש מאסר שרוצה בעבודות שירות יימנה על מכסת המאסרים וזאת בהסתמך על סעיף 51ב(א) לחוק העונשין לפיו מאסר בדרך של עבודות שירות הוא מאסר בפועל לכל דבר וענין ובהסתמך על פסיקה שנזכרת בסעיף 7 לכתב התשובה.

5.         ב"כ העותר טוענת כי הפרשנות של המשיב לעבודות שירות כמאסר בפועל לצורך החלת התיקון הנ"ל על העותר היא שגויה ולא סבירה שכן אילו רצה המחוקק היה מגדיר זאת במפורש כפי שעשה זאת בקשר לביטול שחרור על תנאי.

            כמו כן, קבעו בתי המשפט שדנו בעניינו של העותר נושא מאסרו כי הוא ריצה בעבר עונש מאסר בפועל אחד ולא עונשי מאסר בפועל.

            לטענת ב"כ העותר יש לאבחן את הפסיקה עליה מסתמך המשיב מענין יציאתו של העותר לחופשות וגם אם יש שני פירושים לתיקון בכל הקשור להגדרת "מאסר" יש לפרש אותו בדרך שמקלה עם העותר על מנת לסייע לו בשיקום במהלך מאסרו ולצורך שחרורו על תנאי.

6.         סעיף 51 ב' לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: " החוק") שכותרתו "נשיאת מאסר בעבודות שירות קובע בס"ק (א), כדלקמן:

                        "בית משפט שגזר על נאשם מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על ששה חודשים, רשאי להחליט, בגזר הדין, שהנידון ישא את עונש המאסר, כולו או חלקו, בעבודת שירות; קבע בית המשפט כי חלק מעונש המאסר יהיה בעבודת שירות, יישא הנידון את חלק העונש האמור בתום תקופת המאסר בפועל, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת" (ההדגשה לא במקור - א.ט.).

            סעיף 51ב(ד) קובע כדלקמן:

                        " לענין סעיף זה, תקופת מאסר בפועל תחושב כך:

                        (1)       תקופות מאסר חופפות - לפי התקופה הארוכה יותר;

                        (2)       תקופות מאסר מצטברות - לפי סך כל התקופות".

                        (ההדגשה לא במקור - א.ט.)

מהוראת החוק הנ"ל ברור שעונש מאסר בעבודות שירות הוא עונש מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על 6 חודשים. משכך הפרשנות של שב"ס לפיה יש לראות מאסר בעבודות שירות כמאסר לצורך החלת התיקון נושא העתירה היא פרשנות סבירה ומוצדקת. 

7.         עוד יצוין כי במבוא לדברי ההסבר לתיקון מס' 25 לחוק העונשין, שעניינו עבודות שירות נכתב כי:

            " ביסוד ההצעה עומדים בראש וראשונה הצורך לפעול, ככל האפשר, להקטנת הצפיפות בבתי הסוהר, וכן הגישה הדוגלת בהמרת עונש המאסר לתקופה קצרה בדרך ענישה שאינה לוקה במגרעותיו ההרסניות של המאסר. בהתאם לכך מוצע לקבוע בחוק את העקרון שבית המשפט, בפסקו מאסר לתקופה קצרה, ישקול את האפשרות של ריצוי העונש בדרך ענישה תחליפית, בעיקר לגבי אנשים שאינם מעורים בחיי הפשע ושאין הכרח שישאו את מאסרם בדרך המקובלת, כלומר מאחורי סורג ובריח דוקא; הנחת ההצעה היא שיש אוכלוסית עבריינים שלגביה ניתן להשיג את מטרותיו העונשיות של המאסר בדרך מועילה יותר לחברה מחד גיסא, ומזיקה פחות לאותה אוכלוסיה מאידך גיסא. עם זאת מבחינה עונשית - עדיין נושאים הם בתיוג של היותם נדונים למאסר".

7.         הפרשנות של שב"ס, כפי שבאה לביטוי בהוראות הנוהל, עולה בקנה אחד עם הפסיקה שמוזכרת בסעיף 4 לכתב התשובה ובמיוחד עם החלטתו של כב' השופט רון שפירא בעת"א 53300-05-11 (בימ"ש מחוזי חיפה) ועם החלטתה של כב' השופטת רג'יניאנו בעת"א 17487-12-11 (בימ"ש מחוזי מרכז) שעניינן זהה לענין נושא העתירה שבפני.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.